עוזי וחזי המרכז לחומרי בניין בע"מ נ' מזרחי

החלטה

בהתאם להחלטת כב' השופטת צ'רניאק מיום 3.6.12 ניתנת בזאת בשנית, החלטה בבקשה להוצאת גזר הדין בעניינו של מר בועז קדמי, מתצהיר העדות הראשית של הנתבע.

בית המשפט התבקש ע"י התובע ( להלן: "המבקש" ) להוציא מתצהיר העדות הראשית ( להלן: "התצהיר" )של הנתבע (להלן: "המשיב" ) גזר דין שניתן כנגד, אחיינו של המשיב ולמחוק את סעיף 14 לתצהיר המשיב הנוגע לאישיותו ועברו של בועז קדמי (להלן: "קדמי" ).

המבקש טוען, כי אין כל רלוונטיות בין עברו הפלילי של קדמי, אחיינו של המשיב לבין הפלוגתא נשוא התיק הנדון.

בועז קדמי אינו צד להליך דכאן ואין הוא ועברו מוזכרים בכתב ההתנגדות לביצוע שטר. המבקש מפנה לסעיף 42א לפקודת הראיות הקובע, כי אין להתיר חשיפת עברו הפלילי ולא פס"ד פלילי במשפט של אדם שאיננו בעל דין בתובענה האזרחית. עוד נטען כי מדובר בעבר פלילי שאינו רלוונטי לתיק נשוא הדיון.

בהחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל ניתנה למשיב הרשות להתגונן רק לעניין טענת הזיוף של חתימתו כערב על שטר הביטחון. בעקבות החלטת כב' הרשם , לפיה מתקבלת ההתנגדות, תצהיר ההתנגדות לביצוע שטר יהווה כתב הגנה. ובכתב ההגנה עצמו, המשיב טוען טענה אחת בלבד , לפיה החתימה על השטר איננה החתימה שלו וכי מדובר בזיוף. אי לכך טוען המבקש , כל חריגה ממסגרת הטיעון בכתב ההגנה מהווה הרחבת חזית.

הנתבע טען, כי אין להוציא את גזר הדין, שכן מדובר בתצהיר של אחיינו והמשיב חושש כי אחיינו, קדמי, לבדו או עם אחרים, זייף את החתימה המתנוססת על גבי שטר החוב.

גזר הדין עצמו, לשיטת המשיב, הנו בגדר ראיה לכך שהאחיין הורשע בזיוף בנסיבות מחמירות ונדון למאסר ( אין כל הסבר לרלוונטיות של גזר הדין לעניין הנדון ).

לשיטתו, גזר הדין מפורסם במאגרים המשפטים ולכן אין צורך לגלותו לבית המשפט ויכול היה המשיב להסתפק בציון מראה המקום של גזר הדין. לטענתו צירף את גזר הדין לנוחות בית המשפט . עוד נטען כי גזר הדין צורף כראיה להרשעתו של קדמי בזיוף בנסיבות מחמירות ומאסרו בשל כך.

לכך הפנה המבקש לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 לעניין קבילותו של פס"ד פלילי בהליך אזרחי ומפנה לדברי פרשנות בפסיקה ובדברי מלומדים.

סעיף 42א לפקודת הראיות[נוסח חדש] תשל"א-1971( להלן: "הפקודה" ) קובע:

"...הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי..."

דהיינו, 3 חלופות לקבילות "ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי" . כאשר המורשע או חליפו בעל דין במשפט האזרחי, ולחילופין חליפו, או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי, ולחילופי חילופין מי שחב בחובו הפסוק הוא בעל דין במשפט האזרחי.

פרופ' קדמי בספרו "על הראיות, עמ' 1559 חלק שלישי מהדורה מעודכנת תש"ע-2009 דן במאפייני כל אחת מהקבוצות בהרחבה וקובע, כי "המורשע או חליפו" במשמעות ש"המורשע הוא מי שהורשע בעצמו- לאמור: מי שהיה הנאשם- במשפט הפלילי, שאת פסק הדין שניתן עם סיומו מבקשים להגיש כראיה במשפט האזרחי : ו"חליפו" – היא מי שבא "במקומו" של המורשע, מכוח קיומה של "זיקת קרבה" משפטית בין השניים, כגון : מוכר וקונה או מוריש ויורש... "מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע". "נובעת", משמעו בהקשר זה – "נעוצה ב-" לאמור: מי שאחריותו קמה- ועומדת או נופלת- מכוח אחריותו של המורשע, כגון: אחריותו השילוחית של מעביד למעשיו של עובדו..."מי שחב בחובו הפסוק". לאמור : מי שחייב על פי הדין "לפרוע" את חובו הפסוק של מי שהורשע במשפט הפלילי, כגון: חברת הביטוח החייבת ב"פרעון החוב" שיפסוק בית המשפט במשפט אזרחי לחובתו של מבוטח שהורשע בפלילים..."

ולעניינינו, המשיב לא נימק איך נקשר פס"ד כנגד בועז קדמי לסכסוך נשוא הדיון, כל שציין הוא כי "למשיב חשש כבד...כי אחיינו...זייף את החתימה המתנוססת על גב שטר החוב הנחזית להיות חתימתו של המשיב...". על פי האמור בחוק ובפסיקה עליו החובה להראות קיומה של קירבה משפטית בין פס"ד של מר בועז קדמי בהליך פלילי שאיננו קשור לתיק נשוא הדיון לבין מי מבעלי הדין ושוב , קירבה משפטית וזאת לא עשה.

הנימוק לפיו פס"ד צורף לתצהיר לנוחות בית המשפט נדחה שכן זו איננו מאיין את דרישת הקירבה המשפטית בין פס"ד לבעל דין בהליך הספציפי על פי החלופות הקבועות בסעיף 42א לפקודת הראיות[נוסח חדש] תשל"א-1971 בלבד. ( פיסקה 4 ).

כמו כן נדחית הפניית בית המשפט לאמירתו בעמ' 6 , שורה 26 לפרוטוקול. שם , כך לשיטת המשיב כי "גזר הדין עצמו...שצורף כראיה לכך שמר קדמי הורשע בזיוף...הנו בגדר "רישום" ". טענה זו דינה להדחות מהטעם, שאינה בגדר ציטוט מדברי הח"מ, אלא פרשנות המשיב לנאמר בפרוטוקול. בעמ' 7 לפרוטוקול מציינת הח"מ כי לא קיבלה את התצהיר המדובר וברור כי הח"מ לא התייחסה לפסק הדין הפלילי אליו מתייחס המשיב בפיסקה 4 אמצע לתגובתו.

לסיכום:

כדי שתקום קירבה משפטית בין פס"ד הנטען לתצהיר המשיב נדרשת קירבה משפטית לחלופות עליהן מדבר סעיף 42א לפקודה וקירבה זו כאמור לא נטענה ולא הוכחה. מכאן שצירוף פס"ד איננו עומד בתנאי הקבילות שנקבעו בסעיף 42א לפקודה.

אי לכן הבקשה מתקבלת ופס"ד יוצא מתצהיר הנתבע.